<h1>הפרדס לרש"י הלכ' הספד</h1>
<h2>דף קה:</h2>
ת[נו] ר[בנן] חכם שמת הכל קרוביו וגו'. הכל קרוביו ס[לקא] ד[עתך], אלא הכל כקרוביו. הכל קורעין עליו, הכל חולצין עליו, הכל מברין עליו ברחבה. וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה. דתניא מפני מה בנותיו ובניו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. יבכה ויתאבל ערבונא קא שקיל מיניה, אלא [מפני] שלא התאבל ובכה על אדם כשר. אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר ה[קדוש] ב[רוך] ה[וא] סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר [תהלים נ"ו] נדי ספרת אתה (וכו') [שימה דמעתה בנאדך הלא בספרתך].
והיכא דבר אוריין הוא ספדינן ליה בשבחא דאורייתא, בר אבהן ובר אוריין ספדינן ליה בשבחא דיליה ודאבהתיה, [בר אבהן ולאו בר אוריין, ספדיין ליה בשבחא דאבהתיה]. דתניא [באבל], מעשה בר' חנניא בן תרדיון שיצא בנו לתרבות רעה תפסוהו לסטים והרגוהו [ו]נמצא תפוח לאחר ג' ימים נתנוהו במכמורו[ת] והניחוהו במטה והכניסוהו לתוך העיר, והיו מקלסין לפניו בשביל כבודו של אביו, אביו קרא [עליו] המקרא הזה [משלי ה'] ונהמת באחריתך (וגומר) [בכלות בשרך ושארך] ואמרת איך שנאתי מוסר וגו' [ולא שמעתי (לקול) [בקול] מורי וגו' כמעט הייתי בכל רע וגו'. [גמר וחזר לראש המקרא] פירש היה חוזר לתחלת המקרא]. אמו קראת עליו הפסוק הזה [משלי י"ז] כעס לאביו בן כסיל וגו'. אחותו קראת עליו [פסוק זה] [שם כ"ג] ערב לאיש לחם שקר וגו'.
מאן דשכיב ליה שיכבא לבר מינן מיחייב [למיבכייה] למיספידי[ה] ולמקבריה. דהכי אשכחן [באברהם אבינו] בעידנא דשכיבא שרה בכייה וספדה וקברה, דכת[י]ב, [ותמת שרה בקרית ארבע וגו'] ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
אמ[ר] ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינ[ו] מאריך ימים, מדה כנגד מדה. איתיביה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן [שופטים ב'] ויעבדו [העם] את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. אמר ליה בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו. אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, שנאמר [יהושע כ"ד] ויקברו אותו בגבול נחלתו (וגו') [בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש] מאי להר געש, מלמד שגעש עליהן [הר] להרגן, משום דאיתעצלו בהספידיה.
